מיום היווסדה פעלה הכנסייה הרומית מתוך קנאה ושנאה עזה ליהדות, ניזונה ממיתוס הצלוב המפוקפק ו"מאירועים היסטוריים" שלא היו ולא נבראו. היהודים, שמהם נשללו החירות וזכויות האדם הבסיסיות ביותר, נפלו קורבן למסכת התעללות בלתי אנושית שנועדה לשלול מהם את הלגיטימציה, ולהצדיק את התיאוריה הנוצרית המגוחכת שלפיה האל הוא שבחר בנצרות כיורשת החוקית ליהדות שסרחה, ולפיכך העם היהודי אינו רלוונטי עוד.
החזון הנוצרי, שעל פיו אמור היה העם היהודי להיעלם כבר בתום האלף הראשון ואחר כך בתום האלף השני. למרבה האכזבה בעולם הנוצרי התנפץ לרסיסים למרות המאמצים להכחידו. לא הועילו מסעי הצלב והפוגרומים הרבים, וגם לא שש מאות וחמישים שנות אינקוויזיציה. לא הועילו הגירושים מאירופה, ואפילו לא שואת המאה העשרים. זו הוכיחה דווקא את שרידותו המופלאה של עם הבחירה, כאשר העולם הנוצרי האירופאי המצויד במיטב הטכנולוגיה הצבאית של אותם ימים, לא הצליח להכחיד עם קטן שהיה חמוש רק בספר הספרים ובמסורת בת אלפי שנים.
עד היום לא נמצאו הוכחות לסיפור הצליבה של ישו ולאשמתם המפוקפקת של היהודים והרומאים במותו. לעומת זאת, ההיסטוריה האנושית מספקת עובדות לרוב המוכיחות את אכזריות הנצרות כלפי עמים ודתות. אך בעיקר עובדות מזעזעות המלמדות שלא היהודים הם שצלבו את ישו, אלא הנצרות היא שצלבה את העם היהודי.

המחבר הינו איש צבא בכיר לשעבר, שבמסגרת עבודתו באפריקה נחשף למאפייני התרבות הנוצרית הקתולית המתנשאת והבלתי מתפשרת. במהלך תרגיל צבאי בהשתתפות אורחים רבים ובהם גם אנשי הסגל הדיפלומטי האיטלקי, נשאל המחבר על ידי חניכו הקתולי- קולונל מקומי: "מדוע רצחתם את ישו"? בתשובה לשאלה למי התכוון באומרו "רצחתם", ענה הקצין האפריקאי ללא היסוס: "ליהודים ולרומאים". האירוע המביש שאמנם הסתיים בהתנצלות מצד המארחים ובנזיפה לקצין המקומי, הביא להחלטה לכתיבת הספר צליבתו של העם היהודי, מתוך כוונה להציג עובדות היסטוריות בכל הקשור להתנהלות הכנסייתית הקלוקלת כלפי כל מי שהעז לדחות את תפיסתה ואת מרותה. הספר נועד לחשוף עד כמה גדול הפער בין חזונו האוטופי של ישו כפי שהוצג "בדרשת ההר", לבין הדרך הרעה שבה הלכה הכנסייה מאז "היעלמותו" של ישו מעל במת ההיסטוריה. כמו כן בא הספר לתאר בעובדות היסטוריות את העוול המשווע שגרם העולם הנוצרי לעם היהודי בשל מיתוס מפוקפק, ולתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לבני אפריקה, אחיו של ישו השחור.